גזר דין בתיק ת"פ 21163-03-11

א.         ת מצית הכרעת הדין:

            בעקבות הודיית הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, הרשעתי את הנאשמים בעבירות הבאות:

            נאשם 1 - עבירות בנשק (נשיאה והובלת נשק, אבזר ותחמושת), לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

            נאשם 2 - סיוע לעבירות בנשק (נשיאה והובלת נשק, אבזר ותחמושת), לפי סעיף 144(ב) רישא וסעיף 31 לחוק העונשין.

            מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשמים עולה כי ביום 4.3.2011, בשעה 03:00 בצומת מחלף ורד בכביש 65, נשא והוביל נאשם 1 ברכב, כאשר נאשם 2 מסייע בידו, נשק מסוג תת מקלע מאולתר, ובתוכו מחסנית ותחמושת.

ב.         ראיות לעניין העונש:

            ב"כ המאשימה הגיש את גליונות הרישום הפלילי של שני הנאשמים (ע/ת/1 ו-ע/ת/2).

            מטעם נאשם 1 העידה בת זוגו, גב' דיקלה טסמה. היא העידה, כי היא עוברת "תקופה לא קלה", שכן היא בהריון בחודש שישי וחסרה לה תמיכתו של בן זוגה. היא ביקשה להתחשב מצבה.

ג.         טיעוני ב"כ הצדדים:

1.         ב"כ המאשימה עמד על עברם הפלילי של הנאשמים. לחובת נאשם 1, 4 הרשעות קודמות בגין 7 תיקים שונים, לרבות בגין עבירות אלימות ורכוש. נאשם 1 ריצה 2 עונשי מאסר קצרים בפועל, בין השאר, בגין עבירת אלימות. לנאשם 2, 4 הרשעות בגין 15 תיקים והוא אף ריצה עונש מאסר בן 5 חודשים בהיותו קטין. במניין הרשעותיו ניתן למנות עבירות רכוש וסמים, לרבות סחר בסמים מסוכנים.

            התובע עמד על העונש החמור הקבוע לצידה של העבירה המוגמרת הנדונה. הוא ציין שמדובר בעבירה שבה פוטנציאל סיכוני לתושבי המדינה, בפרט כאשר הנשק זמין לשימוש בעת נשיאתו. עוד טען ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירה נפוצה וכי קיים קושי בגילוי עבירות מעין אילו, ולפיכך אינטרס הציבור מחייב ענישה מרתיעה.

            ב"כ המאשימה ביקש להטיל על נאשם 1 עונש מאסר בפועל ממושך, וכן עונש מאסר מותנה מרתיע וקנס. אשר ל נאשם 2 ביקש התובע להטיל עליו עונש מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה וקנס.

2.         ב"כ נאשם 1, ציין כי מרשו הודה במיוחס לו בכתב האישום והודייה זו מגלמת חרטה.

            הסנגור ביקש לשקול לקולא את העובדה שמדובר בנשק מאולתר.

            ב"כ הנאשם לא התעלם מעברו הפלילי של מרשו, אך ציין כי אין לו הרשעות קודמות בעבירה דומה לזו הנדונה בפניי. הוא ציין כי הרשעתו האחרונה היא משנת 2008 וזו שלפניה משנת 2006, וביקש להסיק מכך שפניו לעבר דרך הישר.

            הסנגור ציין כי מרשו עבד באופן סדיר למחייתו החל משנת 2008, והגיש 4 תלושי משכורת המעידים על עבודה במשך 4 חודשים ועל כך שמועד תחילת עבודתו היה בחודש ינואר 2008. 

            עוד עמד הסנגור על כך שהנאשם מיסד יחסיו עם בת זוגו והיא בהריון.

            ב"כ הנאשם ביקש לשקול לקולא את העובדה שמזה למעלה מ-4 חודשים שוהה מרשו במעצר וביקש להסתפק בתקופת מעצרו, ולחילופין להסתפק בתקופת מאסר מדודה של מספר חודשי מאסר מעבר לתקופת מעצרו. כמו כן, ביקש להסתפק בהשתת קנס "מידתי".

3.         ב"כ נאשם 2 עמד על כך שמרשו הודה והורשע "רק" בסיוע לעבירה שעבר נאשם 1 והעונש הקבוע לצידה של עבירת הסיוע הנו מחצית מהעונש הקבוע לצידה של העבירה המוגמרת.